דף הבית » מאמרים ומחקרים בתחום הכירורגיה הפלסטית » ניתוח משולב להרמה והגדלת חזה, האם זה נכון ורצוי?

ניתוח משולב להרמה והגדלת חזה, האם זה נכון ורצוי?

נשים רבות מעוניינות בהרמת החזה שצנח בעקבות הריונות והנקה או מכיוון שהוא צנוח מלכתחילה. בחלק מהמקרים הן מעוניינות לשלב בניתוח הרמת חזה גם הגדלת שדיים לשיפור וריענון הנפח. נשאלת השאלה, האם ניתוח משולב טומן בחובו יותר סיבוכים? או שמא ניתוח אחד בעל יתרונות רבים יותר?

מחקרים בעבר בנושא

מחקרים ראשוניים טענו שככל שמבוצעים יותר הליכים במהלך הניתוח, דבר המאריך את זמן ההרדמה והחשיפה לזיהומים, כך שיעור הסיכון לסיבוכים גדל והיכולת לחזות בצורה מדויקת את התוצאה האסטטית של הניתוח נמוכה יותר והתוצאה עשויה להיות פחות משביעת רצון: הצטלקות פחות טובה, מיקום פטמה שגוי ובלט של השתלים(1-3). לעומת זאת, היתרון בשילוב הפעולות מובן מאליו: החשיפה לסיכוני הניתוח שקיימת בכל ניתוח קטנה מכיוון שמבצעים רק ניתוח אחד והסיכונים כדוגמת סיבוכי הרדמה, דימום, זיהומים וכו' במהלך הניתוח השני- נחסכים. אין צורך לשלם הוצאות ניתוח ואשפוז נוספים, ומרווח הזמן בין ההחלטה על הניתוח לבין התוצאה הסופית מתקצר ( 4-5).

מחקר חדש- ניתוח משולב או מדורג?

מחקר רטרוספקטיבי חדש(6), שעיבד נתונים ממרכז רפואי אחד ומנתח יחיד, מצא כי ניתוח משולב בטוח באותה מידה כמו ניתוח מדורג דו-שלבי. מידע מ-430 ניתוחי הרמת שדיים שבוצעו בשנים 2005-2009, בתוכם 332 ניתוחים משולבים, נאסף ובחן פרמטרים שונים: דמוגרפיה של החולים (גיל, מין, גובה, משקל לפני הניתוח, עישון, היסטוריה ניתוחית ומיילדותית קודמת), הערכה טרום-ניתוחית, גישה ניתוחית (כולל החלטה על ניתוח משולב או ב-2 שלבים), סיבוכים וניתוחים חוזרים.

81% מהמנותחות בניתוח משולב היו לאחר לידה אחת או יותר, 18% מעשנות, 61-85% שתלים מסיליקון לעומת סליין (האחוז עלה לאורך חמשת שנות המעקב) והגודל הממוצע 390cc, רוב השתלים (84%) הונחו בכיס דו-שכבתי תת שרירי. מבחינת סיבוכים, לא נמצאו סיבוכים חמורים כגון מוות, תסחיף ריאתי, תרומבוס ורידי עמוק או אובדן רקמה חמור. הסיבוכים הנפוצים היו כיווץ/עיוות של הקפסולה, הצטלקות לא טובה והישנות של צניחת השד. לא נמצא קשר ברור בין הסיבוכים לעישון, BMI, מיקום השתל או הגישה הניתוחית.

אם נשווה את שתי הקבוצות, נמצא כי בקבוצת הניתוח המשולב היה סיבוכי רקמה ב-13.3% וסיבוכי שתל של כ-10%, לעומת ניתוח הרמה בלבד בו היו סיבוכים (הקשורים מאופי הניתוח לסיבוכי רקמה בלבד) ב-12.2%. כלומר, אין הבדל משמעותי בסיבוכי רקמה בין ניתוח משולב לבין ניתוח מדורג. ביחס לסיבוכי שתלים – אין נתונים מאחר והחולים לא השוו לאחר הגדלת השדיים בקבוצת הניתוח המדורג. מבחינת ניתוחים חוזרים: בניתוח המשולב כ-23% עברו ניתוח חוזר עקב סיבוכים או לשם שינוי גודל השתל; אומנם זה נראה כאחוז גבוה אך ביחס לניתוח המדורג בו כולן תעבורנה ניתוח נוסף, הרי שההבדל הוא גדול.

לסיכום

יש לציין כי ההחלטה לניתוח משולב או מדורג לעתים נעשית רק במהלך הניתוח, בהתאם לצורת השד, כמות העור העודף ומיקום הפטמה והעטרה, במטרה להגיע לתוצאה האסתטית הטובה ביותר.  כמו כן, קיימת הטיה מסוימת באופן סיווג הנשים לניתוח דו-שלבי, אשר תלויה חלקית ב-BMI (שנמצא גבוה יותר בקבוצת ההרמת שדיים בלבד לעומת הניתוח המשולב) והיסטורית עישון, למרות שלא נמצא קשר ישיר ביניהם לבין התוצאות.

למרות כל שנאמר עד כה, הח"מ מעדיף שלא לשלב את ניתוח ההרמה עם ניתוח הגדלת השדיים כאשר ניתן להימנע מכך. לטעמו, תוספת הסיכון שבשילוב זה, לא מוצדקת בחלק גדול מהמקרים והוא מעדיף לבצע הרמת שדיים או הגדלה (לפי הצורך) ומאוחר יותר לשקול האם יש כלל צורך בניתוח נוסף לעיצוב השדיים בכדי להגיע לתוצאה המצופה.

רפרנס:

1.    Hoffman S. Some thoughts on augmentation/mastopexy and medical malpractice. Plast Reconstr Surg. 2004;113:1892–1893.
2.    Nahai F, Fisher J, Maxwell PG, Mills DC II. Augmentation mastopexy: To stage or not. Aesthetic Surg J. 2007;27:297–305.
3.    Spear SL, Giese SY. Simultaneous breast augmentation and mastopexy. Aesthet Surg J. 2000;20:155–163.
4.    Karnes J, Morrison W, Salisbury M, Schaeferle M, Beckham P, Ersek RA. Simultaneous breast augmentation and lift. Aesthetic Plast Surg. 2000;24:148–154.
5.    Stevens WG, Freeman EM, Stoker DA, Quardt SM, Cohen R, Hirsch EM. One-stage mastopexy with breast augmentation: A review of 321 patients. Plast Reconstr Surg. 2007;120:1674–1679.
6.    Calobrace, M. Bradley M.D.; Herdt, Donald R. B.S.; Cothron, Kyle J. M.D. Simultaneous Augmentation/Mastopexy: A Retrospective 5-Year Review of 332 Consecutive Cases. Plastic & Reconstructive Surgery: January 2013 – Volume 131 – Issue 1 – p 145–156. – See more at: